התרבות הזו לא לנו

המוקד של חג חנוכה הוא ההתמודדות התרבותית. מתיתיהו סיכן את חייו ואת משפחתו בהכריזו "מי לה' אלי", לא בגלל שמישהו רצה לפגוע בו פיזית או להורגו. המכבים יצאו למלחמה לחיים ולמוות כדי לבלום את ההשפעות התרבותיות והרוחניות של תרבות יוון, שאיימו לבלוע את דרך החיים היהודית.

חלפו מעל אלפיים שנה מאז מאבק התרבות שאירע בימים ההם בזמן הזה, אך הקרב לא הסתיים. תרבות יוון נחשבת כערש תרבות המערב, וישנן נקודות רבות של דימיון ביניהן. יתירה מזאת, במובנים מסויימים המאבק לא נעשה קל יותר עם הזמן שחלף, אלא בדיוק להפך.

"התיוונות" מודל 2012
תרבות המערב אינה משהו שאתה צריך ללכת לגימנסיון כדי לספוג אותו. היא לא עוברת בהכרח דרך ספרים עבי קרס והרצאות אקדמיות. היא נמצאת באוויר שאנו נושמים. בפרסומות שעל תחנות האוטובוסים, ברדיו שאתה שומע בדרך לעבודה ובעיתון שאת קוראת. בן אדם יכול לגור בכפר נידח בקצה הגלובוס, אך בעידן האינטרנט כל העולם הוא כפר קטן, ואי אפשר להתחמק מזה. המהפכה התעשייתית שהחלה לפני כמאתיים שנה, הקלה מעל האדם את עול העבודה והעניקה לו זמן פנוי ההולך וגדל. לתוך החלל הזה נכנסה תעשיית בידור אדירה, תוך שהיא מביאה עימה לא רק אופציות בילוי והעברת זמן בצורה נעימה ומהנה אלא גם עולם שלם של ערכים, פרי רוחה של התרבות המערבית. המהפכה התקשורתית וחדירת הטלפונים החכמים רק העצימו את החיבור שלנו אל עולם המדיה, וצריכת התקשורת של בוגרים ושל נוער, נמצאת ברמה שמעולם לא היתה כמותה.

מה שבחוץ ומה שבפנים
ניתן דוגמא אחת לרוח יוונית שממשיכה לחולל בעולמנו גם היום. חז"ל אומרים במדרש שהיוונים גזרו ש"כל בן ישראל שעושה בריח או מסגר לפתחו יידקר בחרב". הם אסרו את קיומן של דלתות לבתים. הכול צריך להיות פתוח, נגיש וגלוי לכל. מה פשר הגזירה המשונה הזו?

המציאות בנויה מרבדים שונים. יש את העולם שבחוץ, המוחצן והגלוי. ויש את העולם שבפנים, העמוק והנסתר. כדי שהאחרון יוכל להתקיים, עם כל עדינותו ורגישותו, הוא זקוק להגנה, להצנעה. היוונים ותרבות המערב בעקבותיהם, ביטלו את הדלתות. אין מקום לעולם אישי, נסתר. הכול צריך לצאת החוצה, להיראות על פני השטח. "זכות הציבור לדעת", "אם לא פרסמת – לא עשית", "האח הגדול רואה את הכול", מצלמות הריאליטי חודרות לכל פינה וחושפות לפני מיליונים את חייהם הפרטיים של אנשים. שום דבר לא יכול להסתתר מזה. במילה אחת קוראים לזה – החצנה. בעולם ההלניסטי בית הספר כונה גימנסיון. 'גימנוס' פירושה 'עירום' ביוונית, והספורטאים התאמנו והתחרו בו בעירום מלא. נראה לכם הזוי, מוזר, לא בריא? אולי תופתעו אבל גם היום יש תופעה שמזכירה את זה. פייסבוק, קוראים לה. מאות מיליונים של אנשים שעסוקים בלחשוף את עולמם הפרטי, תמונות אישיות, ונבכי חייהם בפני כל מי שרק ירצה. זהו כלי שהאמירה העמוקה שלו היא הרבה מאוד 'פייס' וחיצוניות – מה שמודד את ערכי הוא מספר החברים שצברתי וכמות הלייקים שהצלחתי לגרוף, ומעט מאוד 'בוק' – מהות, פנימיות, אישיות, נשמה.

ייתכן שאפשר להתווכח על המשמעות של כל אחת מהדוגמאות הנ"ל, אבל הן בסך הכול סימפטומים שנותנים קריאת כיוון לרוח תרבותית זרה שאופפת אותנו. משימתם של המכבים טרם הסתיימה. הוא אומנם נעשית בצורות שונות ובכלים אחרים, אבל המאבק על העולם הפנימי, על התוכן הנסתר והצנוע, ממשיך עד היום, וכל אחד ואחת מאיתנו הוא חייל בצבא הזה. "מי לה' אלי". האם אתם מצטרפים?

המאמר המלא פורסם בעלון "בוגרי צבא"